האם החלב מעלה את רמת החומציות ופוגע בעצמות?

לא. שחרור סידן מהעצמות לדם נועד לסתור חומציות, אולם בו בזמן הסידן ממוצרי החלב נספג ממערכת העיכול לדם, ומהדם לעצמות, ומנטרל את הפרשת הסידן. 


כשבוחנים את מכלול התהליכים בגוף, התיאוריה הזאת אינה נכונה. אחד המנגנונים של הגוף להתמודד עם חומצה הוא שחרור סידן מהעצמות לזרם הדם. לאחר שחרור הסידן הוא מופרש בשתן. מכאן, יש הטוענים כי חלב גורם לפגיעה בעצמות שכן הסידן משתחרר מהם.
אולם יחד עם כמות הסידן המופרשת במטרה להתמודד עם החומציות, כמות הסידן מאותו מזון שנאכל נספגת במעי ונקלטת בעצמות, ובכך לא משנה את מאזן הסידן בגוף ושומרת על העצמות. 


על סמך מטא אנליזות (מחקרים שנמצאים בראש פירמידת ההוכחה המדעית) מתברר שעל אף הקשר בין עליית החומציות בדם להפרשת הסידן השתן, לא נמצאו הוכחות לשינוי מאזן הסידן בגוף ולמטבוליזם של העצם. 
על פי תוצאות המחקרים, הפרשת סידן בשתן אינה מדד ישיר לאוסטיאופורוזיס, או למאזן הסידן בגוף, מאחר שעל כמות הסידן המופרשת בשתן משפיעים שינויים בספיגת הסידן, ללא קשר לכמות הסידן בעצמות.