לא.

ענף הרפת בישראל עבר התאמה לדרישות המשרד להגנת הסביבה, ותשתיות הרפת שונו ושודרגו כך שייצור החלב לא יפגע בסביבה.  

בסוף 1990 משרדי הממשלה החליטו על החלת רפורמה רחבה, שחייבה את הרפתות לעמוד בתקני איכות סביבה שכללו בין היתר קירוי הרפת ושטח הרביצה כך שהגשם שיורד לא יזהם את הסביבה.

בגגות הותקנו מרזבים והמים הנקיים שנאספו מהגגות נשטפו לסביבה ועתה הרפת לא מוציאה מתחומה תשטיפים (מי גשם מזוהמים בשל מגע עם שיירים וחומרים אחרים מהרפת).  הרפתות בנויות כך שהזבל שנוצר בשטח הרפת, מפונה ממנה בצורה מסודרת למתקנים מיוחדים בהם מייצרים ממנו קומפוסט אורגני לדישון, כמו וכן מפיקים אנרגיית גז או חשמל.

בפחות מ-10 שנים הרפת הישראלית השקיעה קרוב ל-2 מיליארד שקלים, מיליארד שלוש מאות שקלים מהם שולמו על ידי הרפתנים אשר בנו רפת ישראלית חדשה. הרפתות הישראליות שינו את פניהן בתקופה קצרה מאוד –כיום 98% מהרפתות הצליחו ליישם את הרפורמה ונחשבות לרפתות ירוקות שאינן פוגעות בסביבה. 
  

כן.

הרפת בישראל תורמת לסביבה בכך שהיא קולטת חומרי לוואי מתעשיית המזון של בני האדם ומזינה בהם את הפרות (קליפות הדרים, גפת יקבי יין מבשלות בירה ובתי בד, קלחי תירס, מגידולי חיטה, עגבניות ועוד). לולא הרפת, חומרי לוואי אלו היו הופכים לנטל שעלות הטיפול בו יקרה.

בנוסף בישראל תנובת החלב לפרה היא הגבוהה בעולם ולכן לכמות נתונה של חלב נדרשים באופן יחסי מעט פרות, לכן "טביעת הרגל הפחמנית" של הרפת הישראלית היא הנמוכה בעולם. ("טביעת רגל "פחמנית" - משמעותו רמת פליטת הפחמן הדו חמצני המביא לאפקט החממה ולהתחממות כדור הארץ שהינה אחת מהבעיות האקולוגיות העיקריות בימינו).

היבט אחר הינו המספוא המשמש להזנת הפרות מגודל בשטחים שוליים (שאינם מתאימים לגידולים אחרים) ומושקה במים מושבים. לשטחי המספוא הירוקים ערך נופי ואקולוגי רב.

בנוסף, ברפתות רבות מנוצל שטח הסככות לייצור אנרגיה מתחדשת וירוקה בעזר פאנלים פוטו-וולטאים.

המשרד להגנת הסביבה הוא הרגולטור בתחום, בידיו הסמכות לקבוע את הכללים ולאכוף אותם באמצעות מתן קנסות לרפתות שלא עומדות בתקנים שנקבעו.